מלון בבת ים. 15:00
חודש מאז פתיחת המלחמה. הרבה מלונות במרכז הארץ מארחים מפונים מהדרום ומהצפון.
הצטרפתי לבית החולים מדיקל קר שם הקמנו מתחם טיפולים עבור מפונים השוהים במלונות בבת ים.
כל שבוע הגענו צוות של מטפלי גוף נפש מופלא ומסור.
מטפלי הגוף היו מאוד מבוקשים. הביקוש הגבוה היה בעיקר למסג'.
על ריפוי בצבעים הם לא שמעו וביקשו לדעת מה זה. הם היו מאוד סקרנים.
שאלו המון שאלות על השיטה.
התמקמתי בממ"ד של המלון.
חדר קטן באחת הקומות, פרסתי את קלפי הצבעים והנחתי שלל צבעי פנדה על השולחן.
הילדה שמגלה את הסודות של הצבעים
מדי פעם אנשים הציצו, שאלו מה זה והלכו.
היו אימהות שביקשו להשאיר את הילדים שלהן לצייר
והיתה ילדה קטנה, כבת 5, מיוחדת במינה, שהגיעה עם תיק קטן וורוד ונכנסה לחדר מלווה באח שלה.
ילד שנראה אולי בן 6 שלא הוריד ממנה את העיניים.
שמר עליה וצפה בה בכל מבט ובכל תנועה.
היא התיישבה על הכיסא לידי. ושתקה.
– איזה צבעים את אוהבת? שאלתי אותה
ללא מילים, היא שלפה גלויות בגווני וורוד וסגול.
– את יודעת שלצבעים יש סודות? לכל צבע יש כוח?
רק את יודעת מה הכוח של הוורוד הבהיר עבורך.
היא הסתכלה עלי ושתקה.
את רוצה לספר לי? שאלתי
… אחרי כמה רגעים, בקול שקט, כמעט בלחש, היא ענתה: הוורוד הבהיר נותן לי כוח להירדם ולחלום חלומות נעימים.
– ומה הכוח של הוורוד הכהה יותר? הוורוד מג'נטה? המשכתי
… הפעם זה לקח רגע קצר של מבט בעיניים והתשובה הגיעה: הוא נותן לי כוח לשחק.
– והסגול הכהה?
… הוא נותן לי כוח לאכול ארוחת ערב.
– והסגלגל?
… הוא נותן לי כוח לקום בבוקר. אמרה וחייכה חיוך מלאכי.
– איזה ילדה מופלאה את!
ואז היא הפעילה את הכוח של הצבעים
תגידי, את יודעת איפה הוורוד הבהיר נמצא בגוף שלך?
כאן, היא עונה לי, הוא ליד הלב שלי.
– בואי נקרא לו, אני אומרת לה.
האצבעות המתוקות שלה לאט לאט התמקמו ליד הלב והתחילו לתופף בעדינות.
… קראתי לו, היא אומרת ומחייכת אלי.
– את מרגישה את הכוח שלו?
היא מהנהנת עם הראש ומחייכת.
– ואיפה הוורוד מג'נטה נמצא?
… בצד השני של הלב היא עונה ומתופפת גם שם.
אני חוזרת אחרי התנועות שלה ושואלת, איפה הסגול הכהה?
הוא מזיזה את האצבעות ומתופפת על הזרוע של יד שמאל.
והסגלגל? אני שואלת,
הסגלגל פה היא מחייכת ומתופפת על הזרוע השניה.
כל פעם שתרצי להפעיל את הכוח של הצבע, את רק צריכה לקרוא לו.
– לאיזה צבע את רוצה שנקרא עכשיו? אני שואלת.
…לכולם!
היא מתופפת לפי הסדר. ואני עושה את כל התנועות אחריה.
ועוד פעם
ועוד פעם
עד שזה הפך תיפוף גוף קופצני עם קצב וניגון.
עם חיוך ואפילו צחוק קטן ומתוק.
סוף סוף ציור בצבעים
אח שלה הציץ מדי פעם מפינת החדר
ובינתיים היא אספה את כל גווני הוורוד והסגול שמצאה על השולחן והחלה לצייר.
לפני שהלכו הזכרתי לה את הכוח של הצבעים והסברתי לשניהם שהכי טוב לשים את הציור מתחת לכרית.
אח"כ פגשתי את אמא שלה.
– הילדה שלי ציירה בוורודים וסגולים? אני לא מאמינה. היא אומרת לי.
עד היום היא ציירה רק ציורים בצבע שחור.
ציורים של פצצות ומחבלים
ובית הרוס
וסבא ששוכב מת.
תודה על רגע קסום
על כל הסודות של הצבעים
תודה לצבעים על הריפוי.
