חוות רונית. 15:00
הגעתי למתחם של נובה.
קיבלתי מחצלת ואפילו הכנתי שלט- קולורבריישן. ריפוי בצבעים.
עצמתי עיניים והודיתי על הרגע הזה.
ביקשתי בלב שיגיעו אלי האנשים שהצבעים יעזרו להם ויביאו להם רפואה שלמה.
התבוננתי סביבי. כל כך הרבה חברה צעירים וכולם יפים כל כך.
ניסיתי לדמיין מה עבר עליהם. תהיתי אם ישתפו אותי בהתמודדות שלהם
וקלטתי שיש בי חלק שממש רוצה לפגוש אותם.
בתוך כל הצער של התקופה אולי אני אשאב מהם מעט עידוד.
הדקות עוברות ואף אחד לא התיישב לידי.
חייכתי, מדי פעם הזמנתי אנשים להצטרף אלי
אבל אף אחד לא נענה להזמנה.
לידי הייתה הפעלה של בועות סבון ענקיות. ניגשתי והתחלתי לצלם.
אמרתי לעצמי בלב, אולי המתנה שלי היום היא לצלם אנשים יפים עושים בועות סבון.
אחרי שעה וחצי התחלתי להרגיש חוסר נוחות.
יצאתי לסיבוב והפעם הייתי הרבה יותר מוכוונת לפגוש אנשים ולהזמין אותם לסשן צבעים.
דיברתי עם שתי בחורות צעירות, פגשתי מישהי מוכרת, עוד סמול טוק ו….. נאדה.
חזרתי למחצלת.
הפסיכולוגית הספקנית
פסיכולוגית ספקנית נעצרה לידי והתחילה לשאול מלא שאלות.
מה זו השיטה הזו? ואיך היא נוצרה? ומה ההכשרה שלי ואיך זה עובד ועוד ועוד.
הזמנתי אותה לשבת.
אחרי המון התנגדויות של המיינד, היא לאט לאט התמסרה ולרגע אפילו התחברה.
יש פה משהו……היא אמרה. יפה…. סודות הצבעים, ריפוי בצבעים, תדר של צבע, חקירה של צבעים. נתת לי הרבה חומרים להרהר בהם.
תודה עניתי והיא נפרדה לשלום.
סוף היום שהביא ריפוי בצבעים
השמש כבר כמעט שקעה, שקלתי אם לעשות עוד סיבוב או פשוט לשבת במקומי ואז,
נעמדו בחור ובחורה בשנות ה 20 שלהם, צעירים ויפים ושאלו מה זה.
ריפוי בצבעים, עניתי.
אתה רוצה? שאלה הבחורה.
סיגריה ונבוא.
אחרי רבע שעה הם התיישבו על המחצלת.
הבחור הצעיר וגיסתו.
היא הולכת איתי לכל מקום מאז השבת ההיא. היא היחידה שמבינה אותי. לה אני מספר הכל.
אז מה עושים פה? הוא שאל
– אני מזמינה אותך להרים את הגלויה עם הצבע שהכי מושך אותך עכשיו.
הוא שולף קלף בצבע תכלת.
– מה זה תכלת בשבילך?
זה אושר. זה מה שהציל אותי.
בום. לקח אותי ישר לאירוע.
– למה אתה מתכוון שאתה אומר שהתכלת הציל אותך?
איך שהתחילו כל היריות והפצצות יצאתי מהשטח של המסיבה לשדה פתוח וכל רגע נפלה פצצה. אין אזעקות. אתה רץ ואתה לא יודע לאן. לאיזה כיוון.
הייתי מסתכל על השמים ורואה תכלת וציפורים. לפי הציפורים ידעתי לאן לרוץ. אם הן עפו במבנה יציב ידעתי שזה בטוח. אם פתאום המבנה שלהן התבלגן והן שינו כיוון הייתי רץ לכיוון השני.
זה מה שהציל אותי הרגשתי שאלוהים איתי.
גיסתו מהנהנת בראשה ומסתכלת עלי.
– זה מרגיש שמישהו שמר עליך. שקיבלת הדרכה מאלוהים איך לצאת מזה, אני אומרת.
הצבע שפותח את המנעול בחזה
איזה עוד צבע אתה רוצה להרים עכשיו?
כתום אפרסק.
– למה? מה זה עושה לך להרגיש?
זה מרגיש לי נעים.
למה אתה מתכוון נעים?
כל החוויה הזו כלואה לי בחזה עם מנעול. כל פעם שאני מצליח לפתוח את המנעול אני מרגיש שאני פוגש את עצמי עוד קצת. זה כאילו שמשהו נפתח. משתחרר. יש הקלה וזה מרגיש נעים.
כמו עכשיו.
צבע החברות של פעם
– יש עוד צבע שתרצה להרים עכשיו?
צבע החברות. ירוק. אבל זה החברות של פעם. לא החברות של עכשיו של המסיבה. החברות במסיבה היא החברות עם הערך הכי גבוה שיש ואותה אני לא רוצה.
למה?
צבעי החברות מהמסיבה הם אפור שחור ואדום.
אפור זה הצבע של הטנדר של המחבלים.
אדום זה הדם שראיתי מכל כיוון
ושחור זה העשן והפיח וכי זה פשוט יום שחור
ושם פגשתי את הערך הכי גבוה של חברות.
– למה אתה מתכוון?
נפגשתי במסיבה עם מישהי שהייתה חברה שלי פעם. היה דיבור שנחזור להיות יחד. איך שהתחילו הפיצוצים רצתי אליה וצעקתי לה שתבוא מהר, שנעוף משם.היא צעקה לי שהיא לא יכולה לעזוב את חברה שלה שנכנסה להתקף חרדה. שהיא עוד מעט תבוא.
אני לא מספיקה לעכל את מה ששמעתי והוא ממשיך.
שתיהן נרצחו.
בחרתי בירוק כי זה מלא חיים. זה הצבע של החברות של פעם. של צחוקים, של סתם לשבת ביחד לצבור חוויות בלי להקריב שום דבר.
– תסתכל רגע על שלושת הצבעים שבחרת. תכלת, כתום אפרסק וירוק דשא. מה הפלטה הזו בשבילך?
משפחה. זה מה שאני רוצה שיהיה במשפחה שלי. אושר, נעים וחברות.
כמעט כל המחצלות קופלו והמתחם עמד להיסגר.
הארתי לו את שלושת הצבעים שבחר והזמנתי אותו לצלם אותם.
הצבעים האלה הם תזכורת למשפחה שאני אקים לעצמי כשיבוא הזמן.
גיסתו הסתכלה עליו ואמרה לו- זה פעם ראשונה שאני מבינה מה עבר עליך. פתאום יש לי תמונה שלמה יותר.
-זו פעם ראשונה שאני מבין את עצמי. הוא ענה לה.
אתה בחור בריא ואמיץ אמרתי לו.
התחבקנו ונפרדנו.
יוצא לי לחשוב עליו הרבה פעמים. מסקרן אותי לדעת מה שלומו ואלו צבעים תומכים בו היום.
מאז לא פגשתי אותו.
